סיכום קצר ב-5 נקודות:
כעיקרון, ככל שבדג יש יותר סלניום ופחות כספית, כך הוא בריא יותר.
כלומר, מעניין אותנו היחס סלניום:כספית.
סלניום זהו מינרל חיוני למספר תפקידים בגוף האדם, כולל פעילות נוגדת חמצון, מלחמה בסרטן, תפקוד תקין של הורמוני בלוטת התריס, תפקוד תקין של הלב, המח, מערכת העצבים המרכזית ומערכת החיסון.
מחסור בסלניום מקושר ללא מעט מחלות, החל מתקופת העוברות ועד הזקנה.
אגב, בשנת 1985 התגלתה החומצה האמינית ה-21, סלנו-ציסטאין (המכילה בתוכה סלניום) אשר חיונית לפעילות של למעלה מ-20 אנזימים.
סלניום זהו מינרל המצוי באדמה, ולכן ניתן למצוא אותו ניתן למצוא אותו בצומח (למשל, ירקות כמו ברוקולי, בצל ועגבניות, וגם בפירות), אך גם בחי (כמו בביצה, דג, בשר).
אמנם 17 מתוך 25 המקורות הטובים ביותר לסלניום הם מאכלי ים, אך המקור העשיר ביותר לסלניום הוא אגוז ברזיל, כך שאגוז בודד מספק לנו את כל הדרישה היומית לסלניום.
היא קשורה, תרתי משמע...
הכספית נקשרת בצורה בלתי הפיכה לסלניום, וכך מעכבת את האנזימים התלויים בסלניום ופוגעת בתפקוד הגוף.
בנוסף, הכספית מסוגלת לחצות את המחסום דם-מח (BBB), להיקשר לסלניום המצוי שם, ושוב, לגרום לנזק.
(אגב, הכוונה היא למולקולה כספית-מתיל, אך מבחינתו נסתפק במונח כספית).
אולי יצא לחלקם לשמוע משפטים כמו "אסור לאכול כל יום טונה, בגלל הכספית". אולם, כפי שאתם כבר מבינים, הדבר לא בהכרח נכון.
ההמלצות והמחקרים הישנים לא התייחסו ליחס כספית:סלניום.
כאשר רמת הסלניום גבוהה מרמת הכספית, לא רק שהדג לא גורם להרעלת כספית, אלא שהוא אפילו מונע הרעלה אפשרית ממזונות אחרים המכילים כספית.
בחלק מהדגים, כמו בדג כריש, חרב, מקרל גדול וליבנה, היחס גרוע (הרבה כספית ומעט סלניום) ולכן יש להמעיט בצריכת דגים אלו.
הטונה הלבנה, מזן Albacore, זו הנפוצה בארה"ב, עשירה בכספית ופחות מומלצת.
לעומת זאת, הטונה הבהירה, מזן Skipjack, הנפוצה בישראל, נמצאה כדג בעל היחס כספית:סלניום הטוב ביותר, לטובת הסלניום, ולכן אין חשש לצרוך אותו, אפילו על בסיס יומיומי.
ניתן לקרוא את המלצת משרד הבריאות בנושא על ידי לחיצה כאן